חברות וחברים,
אני שמח ונרגש להעביר לכם שיעור מיוחד בנושא זריזות, מידת הזריזות.
מה שמיוחד זה שה"שיעור" הוא מסוג השיעורים עם עומק מעבר לחומר מדובר, יש בו את היכולת לתפוס ולהבין ערך מוסף לחיי כל אחד ואחת מאיתנו היכן שאנו נמצאים ולעבוד, להתפתח ולהגשים את עצמינו בצורה טובה יותר.
ההתרגשות והשמחה היא מהזכות שהייתה לי ללמוד מאיש שהקדיש את חייו לעשייה של לימוד אותו חומר שהושאל לו מהבורא (רבי סטיבן כתריאל פיסדל זצ"ל) על מנת שיוכל להעביר אותו הלאה וכעת מהזכות שניתנה לי לעבד את אותו שיעור ולהעביר אליכם.
אני מאמין ויודע בלב שלם שהכוונה היא טובה ובעלת ערך למי שמעוניין, במיוחד בזמנים המיוחדים והמאתגרים שאנו נמצאים בהם.
מה זה זריזות, איך זה קשור למיינדפולנס (mindfulness) ומה מעבר למיינדפולנס, תודעה של צופה מול משתתף, זריזות ומעברים בין סוגי תודעה, צדקה, איך לשפר את יכולת הזריזות בחיינו ומה מונע מאיתנו להיות בזריזות.
החלק הראשון מבין שלושה מונח לפניכם בתקווה שתהנו.
זמן קריאה כעשר דקות
צילום – Felipe Jácome
זריזות – חלק א
כאשר מדברים על מידת הזריזות, ישנם שני היבטים או שלבים לאותו תהליך, האחד הוא זריזות לפני שמתרחשת פעולה כלשהי והאחרת היא כאשר הפעולה כבר מתרחשת. שני החלקים משלימים אחד את השני וקשורים כמו שני צדי המטבע עם הבדלים מהותיים ביניהם.
היבט אחד של זריזות קשור למה שאפשר לכנות "ערנות" או "מודעות".
זה ההיבט של זריזות שקשור באופן ישיר לחיפוש אחר ההזדמנות לפעול לטובת משהו רוחני או להגיב מייד כשהזדמנות כזו מופיעה כשהיא מופיעה.
לא במקרה זריזות מתקשרת הרבה פעמים בקבלה וביהדות לעשיית מצוות או מעשה חיובי של חסד או צדקה או כל פעולה אחרת שמבקשת להיות מודע כשדלת לאפשרות נפתחת.
אותו צד של מטבע הזריזות פירושו להיות ערני או להיות מאומנים ומודעים להזדמנויות לנוע, לעשות משהו חיובי או לעשות מעשה עם יתרונות רוחניים ופנימיים.
יש קשר בין זה לבין מיינדפולנס שמקורו במסורות המזרח, פירושו של מיינדפולנס זה להיות פתוח ומודע לכל מה שקורה סביבכם בכל רגע ורגע.
הקבליסטים לקחו את זה צעד אחד קדימה ואמרו שאתה צריך להיות מודע כל הזמן למה שקורה סביבך כדי שלא תחמיץ הזדמנויות לעשות משהו שיהיה חשוב או מועיל מבחינה רוחנית (הצד השני של מטבע הזריזות).
הקבליסטים מקשרים בין הרעיון של mindfulness (הכי קרוב מבחינת המונח) לפירוש של זריזות כי במקרה כזה, אם אני פתוח למה שקורה סביבי, אני מודע לכל האפשרויות ומודע למה שקורה אם חלון הזדמנויות כלשהו נפתח עם אפשרות לעשות משהו בונה או חיובי, ואז פירוש התוצאה לפעול עליו מייד!
התוצאה של זריזות היא היכולת לחלוף מול משהו שקורה, לזהות, ובום לעשות פעולה בלי לחשוב על זה, מבלי שתצטרך להרהר בזה, בלי לדאוג לזה או כל דבר אחר, אלא להכיר בכך שנורה נדלקה, הופיעה ואני הולך על זה.
זוהי תכונה חשובה במיוחד כי הרבה פעמים החיים מראים לנו את הדרך לפעולה אבל היא לגמרי תלויה בזמן. האפשרות שנפתחה לי עכשיו, אם אני לא אפעל ואגיב אז היא לא תהיה שם עוד שעה או יום או שבוע והדלת יכולה להסגר מאוד מהר.
הרגישות לזריזות היא כמו שריר שאפשר לאמן. אם אתה לא 'מאומן' אז כשתופיע הזדמנות לא תהיה זמין לראות אותה ובטח שלא לפעול ממנה.
לכן רוב המידות במסורת היהודית הן תכונות שניתן לרכוש. הרי מה טוב לדעת משהו אם אתה לא פועל לפיו בחייך? מה טוב לדעת לדעת תכונה אם זה לא חלק פעיל בחיים שלך. זה אחד היסודות היפים ביהדות, שהיא תמיד מבוססת על מעשים, על התכלס.
במילים אחרות. אם יש לך את ההזדמנות שאתה צריך להשתמש בזריזות, הידיעה שההזדמנות קיימת אינה מספיקה. אותו הדבר נכון לגבי תכונה מוסרית כלשהי. מה טוב לדעת להיות אמיצים אם בבוא העת אתה לא פועל כך.
ואם אתה לא פועל בצורה כזו, כדאי לדעת שאתה לא עומד בתרגול של עצמך לעשות זאת.
נכנסים לעומק הדברים ונתחיל עם כמה מילים על מיינדפולנס ומה זה בעצם. תודעת צופה ונצפה או במילים אחרות מה זה להיות אובייקטיבי/ ת.
הדבר הראשון שחשוב להבין על חיים רוחניים זה כשאנחנו פועלים ממקום רוחני אנחנו פועלים מתוך תודעה שהיא גבוהה יותר מתודעת היומיום הרגילה.
עץ החיים ביהדות מחולק לארבע רמות. הרמה הראשונה היא החוויה הגופנית שלנו. וזה קשור להיותנו בגוף, לחוות את החיים מהרמה הפיזית.
הדרגה השנייה של העץ היא התחום הרגשי שלנו שהוא מורכבות אחרת לגמרי ואז הרמה שמעליו היא הקוגניטיבי או האינטלקטואלי ושלושת אלה כאשר הם פועלים נכון, אז הם פועלים בסנכרון ודיאלוג כל הזמן.
במחשבה היהודית שלושת הרמות הללו הן שלוחות של הנשמה עצמה. במילים אחרות, הנשמה היא התודעה הטהורה שלנו ומתוך התודעה הטהורה שלנו מתוך אור הווייתנו כשאנחנו נוכחים ברמה זו בעולם אז מה שקורה זה שאנחנו מקרינים על שלושת האלמנטים האחרים האלה.
ראשית על היכולת הקוגניטיבית שלנו מהנשמה משם החלק הרגשי וממנו החלק הפיזי. אז שלושת אלה נתפסים כהרחבות או ביטויים של הנשמה שאנו צריכים 'להיות' אם אנו הולכים לפעול בעולם.
אם איננו מוחשיים בגופנו, אנו לא מתפקדים טוב בעולם. אם איננו מודעים למה שקורה סביבנו מבחינת אירועים, כתוצאה מכך אנו לא מתפקדים במלוא יכולתינו. אם אנחנו לא מטפלים בעיבוד הרגשות שלנו בצורה יעילה, אנחנו גם לא מטפלים בחיים באופן יעיל, ואם אנחנו לא לומדים מהניסיון שלנו והתגובות הרגשיות שלנו, אז מה הטעם להיות כאן?
כך שהשלושה הללו הם סוג של תהליך חיינו.
התהליך של חיינו הוא שהנשמה שלנו מרוויחה מהניסיון והידע של מה שעברנו ומה שלמדנו ממה שעברנו. אז הנשמה במובן זה מבטאת את זה.
אם אני משתמש באנלוגיה, כך שהנשמה דומה לגוף שלנו והרגשות שלנו והקיום הגופני והמחשבות שלנו הם הבגדים שהגוף לובש אבל לבגדים אין באמת קיום אם אין גוף שלובש אותם כך שיש קשר הדוק מאוד בין הנשמה לשלושת רמות התודעה האחרות, אבל שלושת התודעות האחרות הן הרחבות של הנשמה ולא הנשמה עצמה.
אם משהו קורה ברמה הרוחנית, אז המוקד התודעתי שלנו עבר משלושת האחרות בחזרה לשורש הנשמה.
במילים אחרות, חוויה רוחנית ולהיות נוכח זה כאשר הנשמה יכולה לצפות בעצמה תוך כדי פעולה של הגוף, רגשות ומחשבה.
רוב הזמן אנחנו חיים בפוקוס של תודעת הגוף, רגש ומחשבה מפני שבתודעה זו אנחנו מתפקדים בעולמינו אבל מזמן לזמן אנחנו מסוגלים להתחבר גם לתודעת הצופה של עצמנו, להבין מה אנחנו עושים ולמה אנחנו עושים את זה.
ברגע שאנחנו בפוקוס כזה, אנחנו מתקרבים למרחב רוחני, תודעת הצופה ולכן למיינדפולנס, באופן מסוים, יש קשר לזה.
מיינדפולנס זו תכונה נרכשת ועם אימון נכון מאפשרת להיות גם הצופה וגם הפועל בו זמנית בחיינו.
אנחנו יכולים למקד את הפוקוס שלנו על אחד משני המצבים, הצופה או המשתתף.
המשתתף הוא כל מה שאנו מכנים המיקוד היומיומי שלנו, זה שקשור למה שאנחנו חושבים, מה אנחנו מרגישים ומה אנחנו עושים, לחוות את זה באותו הרגע. הרבה מאוד אנשים מתמקדים בו רוב הזמן והם לא מתעסקים ביותר מזה, מה שדורש שינוי של המיקוד או פוקוס שבו אני מבין מה אני עושה ומרגיש וחושב ובנוסף אני גם מתבונן בזה ורואה את זה.
בתרגול של מסורות המזרח הם מאמנים את עצמם להיות המתבוננים דרך התודעה על ידי היותם ממוקדים בהווה, בזמן הנוכחי בצפייה. להתבונן ולדעת בדיוק מה קורה סביבך.
זה בעצם אימון של הצופה להכיר את עצמו כיצד להיות בתפקיד הצופה. וזה המרכיב הראשון לזריזות, לעשות את זה מנקודת המבט שבה אתה מתבונן על מה שקורה סביבך בכל רגע נתון מעמדת האובייקט שלך.
אני רואה שהעץ נושב ברוח. אני רואה שיש ציפור אוכלת פירורים מהאדמה. אני רואה אדם שעובר לידי ונראה שהוא בדרך לאנשהו.
אני לא קשור לאף אחד מהדברים האלה. אני רק מתבונן. אני ממוקד בזמן הנוכחי ואני צופה ומתבונן במתרחש ו'רושם' לי הערות בלי להגיב עליהן בלי לחשוב על זה או להתערב בזה.
עצם התרגול הזה, לשבת ולצפות, זה לאמן את עצמך כי אם אתה יכול לעשות את זה עם המציאות החיצונית באופן אובייקטיבי, השלב הבא הוא להיות מסוגל לעשות את זה מול עצמך.
עכשיו אני הולך להתבונן במה שאני חושב, מה אני עושה ומה אני מרגיש בכל רגע נתון.
אנחנו לא תמיד יכולים להיות במודעות הזאת אבל חשוב מאוד לדעת שהיא קיימת, וזריזות זה היכולת לעבור מעלה ובחזרה בין שתי המציאויות, הצופה והמשתתף.
לכן היכולת החשובה של זריזות היא כאשר אתה יכול לשנות את המודעות שלך בין שני המצבים כמעט ללא מאמץ, בהתאם לאיפה שאתה צריך את הפוקוס שלך…
ישנו סיפור של רבי נחמן מברסלב שמסביר את זה היטב:
בעל אכסניית דרכים מאוד מצליח שגר בקהילתו הרבה שנים הגיע למסקנה שהוא רוצה לעשות משהו בשביל לתרום לקהילה שלו בחזרה.
אחרי מחשבה ארוכה הוא החליט שפעם בחודש הוא פותח את דלתות האכסניה לכל המעוניין בשבת ומארח כך שאנשים יוכלו ללמוד ולחוות שבת רוחנית ביחד.
הוא מחליט להכין להם חדרים ואוכל לשבת ומקום ללמוד וגם מורים שיבואו ללמד ובונה תוכנית שלמה והכל ללא תשלום.
וכך הוא עושה. אחרי בערך שנה הקהילה שלו ועוד כפרים מסביב כבר מכירים את העשייה שלו.
שבת אחת, בערך חצי שעה לפני כניסת שבת, מגיע איש זר ואומר: אני יודע שמאוחר אבל מאוד אשמח להשתתף בשבת אצלך אם עדיין יש לך מקום.
בעל האכסניה אומר לו שבדיוק לפני שעה האכסניה התמלאה אבל אם הוא מעוניין אז הוא יכול לסדר לו מקום בעליית גג, אוכל לשים לך מזרון קש והאויר קצת דחוס ויש שם רק חלון קטן אבל אם אתה מעוניין…
תגובת האורח הייתה קצת מפתיעה והוא אומר זה בסדר גמור אבל רק בתנאי אחד. מה התנאי? שואל בעל האכסניה.
אני אשאר אומר האורח בתנאי שמחר בבוקר תצא איתי למסע.
מסע? שואל בעל האכסניה. אני לא יכול לעשות את זה, יש לי פה אורחים ומחויבות כלפיהם, אני לא יכול להעלם ולהשאיר אותם תלויים באוויר.
אתה לא מבין אמר האורח, אני לא מבקש שנצא למסע ארוך, מה שאני מבקש זה שמחר בבוקר באיזשהו זמן תצא איתי החוצה לטיול בחצר.
את זה אני בהחלט יכול אמר בעל האכסניה והם הסכימו.
למחרת בבוקר, כולם מתכנסים לתפילה ואחר כך ארוחת בוקר ואז מתחילה סדרה של פעילויות וברגע מסוים מגיע האורח לבעל האכסניה ואומר לו זה הזמן לצאת איתי החוצה לחצר. בעל האכסניה בא לדחות את ההצעה אבל האורח נעמד מולו ומפציר בו.
שניהם יוצאים החוצה לגינת האכסניה וברגע שהם נכנסים לגינה האורח מניף את הגלימה שלו ומכסה את הכתפיים של בעל האכסניה ומחזיק את זרועו בחוזקה.
הדבר הבא שבעל האכסניה רואה זה שהם מתחילים לעוף מעל האכסניה, הכפר, היער ומעל כל האיזור.
בדיוק כשבעל האכסניה בא לשאול את האורח לאן הם עפים, הם נוחתים על הר, בערך באמצע הגובה בחלקה ישרה.
על החלקה הישרה יש שולחן עץ גדול וכבד ועליו מונח ספר עם עטיפת עור והספר פתוח ועליו תמונה מרהיבה של עץ גדול. בעל האכסניה מתקרב והוא מהופנט מהיופי של הציור. העץ מרהיב ומלא בענפים וכאשר הוא מתבונן לעומק הוא רואה שבקצוות הענפים יש עיגולים בתוך עיגולים ובתוך כל עיגול כתוב משפט. הוא מתלהב ממה שהוא רואה ורוצה להתבונן ביתר שאת וברגע שהוא מתקרב הוא מוצא את עצמו בחזרה באכסנייה וכבר עברו שלוש שעות וכולם מתכוננים לתפילה הבאה.
הוא מצטרף לתפילה וארוחת צהריים. בסיום הארוחה הוא פתאום מוצא את עצמו שוב על ההר אבל הפעם על ראש ההר.
הוא מתבונן מסביב והוא רואה עץ גדול, בין הענפים תלויים לוחות זהב ,הוא מתקרב לבחון את הדבר המוזר הזה והוא רואה שעל הלוחות יש תבניות של אותיות ומשפטים מסביב בתנועה ספירלית ומה שהוא מבין זה שהוא נמצא מול העץ שאותו הוא ראה בספר מוקדם יותר.
הוא נוגע בלוחות ורואה שאינו יכול להזיז אותם אבל הוא מבין שאם הוא יבין את הלוחות ומה שכתוב בהם אבל באמת, אז זה יוכל לשנות את המציאות בזה הרגע. הוא מתלהב ובאותו רגע הוא מוצא את עצמו בחזרה באכסניה והפעם השמש שוקעת וזה זמן לפעילות אחרונה, הבדלה ולאמר שלום לאורחים.
בעל האכסניה מתכונן להדליק את נרות ההבדלה כשהוא רואה את האורח מחוץ לחלון. האורח קורא לו ובעל האכסניה מגיע אליו ומזמין אותו פנימה להיות עם כולם כדי לסיים את השבת.
האורח אומר אני לא יכול כי אני עדיין צריך להחזיר אותך בחזרה. בעל האכסניה אומר: להחזיר אותי? אני דיי משוכנע שאני כבר כאן. האורח אומר, ובכן כן ולא. זוכר את ההר שהגעת אליו? כן אומר בעל האכסניה. וזוכר את העץ שראית? כן אומר בעל האכסניה. ובכן, ההר זה גן עדן והעץ שראית זה עץ הדעת. במשך היום אתה נעת בין שתי המציאויות האלו. רובך פה אבל חלק ממך נשאר שם ואני לא יכול להשאיר אותך שם מפני שיש לך מטלות חשובות לעשות כאן היום ובמשך הימים הקרובים.
האורח הוסיף, זאת לא בעיה גדולה כי אוכל להחזיר את החלק שלך שנשאר שם בחזרה אבל אני רוצה להבהיר כמה דברים בשבילך:
הבאתי אותך אל ההר כדי שתדע שההר קיים.
הוא הוסיף, רציתי שתחווה את ההר בעצמך שתחקור את מה שבו. הוא עוד הוסיף לבעל האכסניה שתדע שהתודעה שלך יכולה להיות כאן בעולם הזה או שם בעולם הבא ואתה יכול לנוע ביניהם אם תרצה ומתי שתבחר. המגבלה היחידה היא שאתה לא יכול להיות בשני המקומות באותו זמן.
וזה הסיפור